"עכשיו, כשאנו חותרים נגד הזרם, אנו חשים בעוצמתו.... הנהר נעשה צר". כך תיאר החוקר פרופ' שמואל אביצור את חוויית החתירה בירקון לפני קום המדינה. אך מאז יובש נחל הירקון, הפך לתעלת ביוב וגם לאחר שהמדינה החליטה לשקמו, עדיין מנסים לעשות זאת עם מי קולחין ירודים. אנחנו, "השכנים של הירקון", מאמינים שאפשר להחזיר את נחל הירקון לימיו המפוארים
מאת: מוטי אלמליח
מי שעומד על גדת הירקון ומתבונן בו בוודאי מבחין שמי הנחל נראים עומדים והזרימה
כמעט ואינה מורגשת. אך עד לימי ראשית המדינה היה הירקון נחל איתן ושופע. בכתבים
רבים בהם הוזכר נחל הירקון תיארו אותו הכותבים כ"נהר" שמימיו הפעילו בכוח
הזרימה שלהם תחנות קמח עתיקות. המים, בשונה מהיום, היו זכים והיה ניתן להיכנס
ולשחות בירקון. אז מה השתנה? לאחר קום המדינה, באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20,
החליטה המדינה לשאוב את מי מקורות הירקון שנובעים במעינות הירקון סמוך לראש העין
ולהעבירם לנגב. שאר המים נשאבו לטובת תושבי תל אביב. נחל הירקון חרב ואיבד מעוצמתו. עם
השנים המצב התדרדר עוד יותר והירקון הפך לתעלת ביוב מזוהמת בשל השפכים שהוזרמו
אליו.
המים כמעט ועומדים והזרימה לא מורגשת. צילום: קרונוס צילומי אוויר
בשנות ה-90 החליטה הממשלה לשקם את הנחל. אך מכיוון שמי מקורות הירקון
נשאבים כמעט במלואם, החליטה המדינה להחיות את הנחל באמצעות מי ביוב שאמורים לעבור
טיפול שישביח אותם. אחר כך, הם יוזרמו בחזרה לנחל. אבל הנושא תוכנן בראיה צרה ללא
התבוננות לעתיד. מתקני טיהור השפכים שאמורים לטפל במים קטנים מידי ואינם עומדים בכמויות
הגדולות של הביוב שמוזרם אליהם והתוצאה היא שאל נחל הירקון מוזרמים מי קולחין באיכות
נמוכה מאוד ומי הירקון שורצים חיידקים שמקורם בביוב.
כאמור, הדבר לא היה תמיד כך. פרופ' שמואל אביצור, חוקר ידיעת הארץ,
תיאר בספרו "עם חופי ירקון לפני קום המדינה" כיצד נראה נחל הירקון לפני שאיבת
מי מקורות הירקון והפגיעה בו. "הבאנו את הסירות אל בין האיים והשטנו אותן
במעלה אחת הזרועות. עכשיו, כשאנו חותרים נגד הזרם, אנו חשים בעוצמתו.... הנהר נעשה
צר". באותו הספר מתאר אביצור גם את הפגיעה האנושה שספג נחל הירקון בעקבות ייבושו והפיכתו
לתעלת ביוב. הוא מאשים "ירשנו את הירקון, העברנו את מימיו למרחקים. מעשה זה
היה הגיוני, מועיל וצודק. ברם, לרצוח אותו איננו רק חטא ופשע, כי אם גם איבוד לדעת.
במקום להחזיר לו פחות ממעשר ממימיו ולהשאירו בחיים, ממיתים אותו בגסיסה ממושכת,
מזהמים ומכפישים אותו. רואים בו מאגר של חלאה עומדת או זוחלת. ניתן להחיות את
הנהר, הראשון בגודלו בארץ לאחר הירדן, שבקושי מכנים אותו נחל. האם מתן מים לירקון
פחותה בערכה ויעודה מהשקיית חצרות, גינות נוי וגנים ציבוריים?".
אביצור סיכם כבר לפני 40 שנה כי "להחיות את הירקון, להחזיר לו
קצת מים במקום להובישו או להטביעו בשפכי ביבים, הינו לא רק צו השעה, כי אם גם חובה
כלפי עצמנו וכלפי הדורות הבאים שלא ימחלו לנו על מעשינו אלה. תחייתו דרושה לנו,
לשליש מאזרחי המדינה, לא פחות משהיא דרושה לו. והדבר ניתן".
גם אנחנו, בעמותת "השכנים של הירקון", סבורים שהשבת מים
לנחל הירקון, גם בימים אלו של בצורת, חשובה לא פחות ואולי אפילו יותר, מהשקיה של גינות
ציבוריות. הפתרון של נחל שניזון ממי קולחין אינו פתרון אמיתי. אנחנו מאמינים שככל
שיותר אנשים יצטרפו לקריאה שלנו לשיקום אמיתי של נחל הירקון ולהשבת מים טובים לנחל,
נוכל להחזיר את הירקון לימיו המפוארים ולהפוך אותו לרצועת החוף השניה של גוש דן.
ומי שירצה לשחות או לשוט בו, יוכל לעשות זאת ללא חשש מחיידקים ומחלות.
הכותב הוא יו"ר עמותת "השכנים של הירקון"
